והיום ב"עולם הבוקר": מה לעשות כשהבת שלך מסתובבת עם מכנסיים קצרים. מדי.

את הדקה ה-30 בתוכנית "העולם הבוקר" לפני מספר שבועות פתחו הילה קורח ואברי גלעד בראיון עם אביה של ילדה בת 12 שהושהתה מבית ספרה בגלל לבוש לא צנוע; היינו מכנסיים קצרים. "מדובר במדיניות של קוד לבוש מחמיר שלא תואם את רוח הקהילה" אומר האב, ד"ר ארנון בן ישראל ומוסיף, "בשנה שעברה העמידה סגנית המנהלת בפני כל את כל בנות שכבת ז' למסדר צניעות, ביקשה מהן להצמיד את הידיים לירכיים, וכל בת שקו המכנס עבר את קו האצבע ננזפה וחלק מהבנות הושעו".

לצפייה בריאיון המלא

למרות שהסיפור עורר את חמתי, בלשון המעטה, הוא לא הפתיע אותי בכלל. סך הכל, מדובר פה באותו הסיפור הישן והמוכר; גם אני חויבתי ללבוש מכנסיים על פי המשטר הבית ספרי, גם אני נאלצתי לעבור מסדרי צנע נוקשים בשער הכניסה, גם אני ננזפתי כשלא עברתי אותם. Been there, done that. מה שכן, סוף סוף מישהו מעלה את הבעיה. כבר הרבה מאוד זמן שאני תוהה לעצמי כיצד קיבלו על עצמם המוסדות הממלכתיים, בפרט החילוניים, חוקי צנע קפדניים כל כך, ואיש אינו אומר דבר.

מש העולם הבוקר

בתמונה: אברי גלעד והילה מקורח ב"עולם הבוקר", מתוך אתר וואלה

אך למרות התקוות שתליתי בריאיון הקצר ככזה שיעורר שאלות לגבי התפיסות השמרניות שלנו של זכות האישה על גופה, משם דרכו הייתה בכיוון של ירידה תלולה. זאת כאשר אני וחמשת צופיה הנוספים של התוכנית מעדנו לכיוון אכזבה נוספת מהיכולת של התקשורת לזהות את גרעין הבעיה; "אתה לא אמור לשמוח מהסיפור הזה?" שואלת הילה קורח את האב, "זאת אומרת אבות בדרך כלל לא נוטים לאהוב את זה שהבנות שלהן מסתובבות עם מכנסיים קצרים". מהאב לא קיבלנו תשובה, זאת כי אברי גלעד חש צורך דחוף להודיע כי "בואו נגיד את האמת, היום הבנות מסתובבת עם מכנסיים קצרים. מדי". את הריאיון חתם האב באמירה כי "אם יש בת שמגיעה באופן באמת פרובוקטיבי אולי הבעיה היא בעיה ברקע המשפחתי שלה" וברקע רצו תמונות נעות של עכוזים צעירים ומתוחים היטב שעשו נעימי לגברים צופי התוכנית.

חלקו השני של הריאיון היה בטעם רע; יותר מדי תפיסת-האבא'לה-הפטריארך-לא-רוצה-שבתו-הבתולית-תחשוף-יותר-מדי-עור, יותר מדי מי-שהולכת-חשוף-משמע-דדי-איישוס והרבה יותר מדי אברי-לא-מרגיש-בנוח-עם-ניצני-מיניות-נשית. ולמרות כל אלה, אני רוצה לברך את אביה של אותה הילדה על מאבק צודק ונכון. הוא מנהל מלחמה כנגד המנהלת, סגניתה, וועד ההורים, צופי התוכנית, בתכלס כמעט כל שאר העולם ועכשיו גם אברי גלעד, שגם הוא כמו רבים וטובים פיתח יחסי אהבה-שנאה עם מראו של עור צעיר.

אבל לא על אברי המסכן שנקלע אל בין שורות הפוסט הזה הייתי רוצה לדבר, אלא על התפיסה שלנו כחברה את המיניות הנשית וחוסר היכולת, כאישה צעירה, לבחור בחירה חופשית בעולם שכזה.

כאישה, בטח ובטח כנערה, מופעל עלייך לחץ מתמיד; מצד אחד אומרים לך בכל מקום שהכלי היחיד שעומד לרשותך הוא המיניות שלך, מצד שני אם את מסתובבת באופן פרובוקטיבי "אולי הבעיה היא ברקע המשפחתי שלך". זה מצב מאוד נוח; למה להרהר במה אנחנו עושים לא נכון, אם אפשר להאשים את הנערה, להעביר אותה מסכת השפלות בכניסה לבית הספר, לשלוח אותה חזרה הביתה, שם מיילי סיירוס (זו שלפני חודשיים הייתה כוכבת הילדים המוערצת עליה) תופיע על מסך הטלוויזיה בתנוחת סאדו-מאזו עם שלושה גמדים משופמים מרקדים מסביבה, ובסוף להגיד "אולי הבעיה היא ברקע המשפחתי שלה".

מש שיקסע2

בתמונה: שיקסע עם בעיות בבית. ככה זה מתחיל. 

סלחו לי יקיריי, אבל הבעיה היא בכם. מכסים את גוף האישה, מפשיטים אותו, מלבישים אותו שוב, ואחר כך חושפים אותו; אז מה אם הצבעתם יאיר לפיד, אז מה אם ביכיתם חרדי או שניים בהדרת נשים ואז מה אם בגלל זה אתם נראים לעצמכם וואלה מה זה ליברלים; אותה ההתעסקות האובססיבית בגוף האישה נובעת מאותו המקור- חוסר היכולת שלכם להתמודד עם העובדה שלאישה, תתכוננו, הנה זה מגיע, יש זכות מלאה על גופה.

רדיקלי, אני יודעת, גל הפמיניזם השני היה משהו משהו.

ולפרץ החדשנות נוסח שנות ה-60 שתקפה אותי הייתי רוצה להוסיף שלא, ממש לא אכפת לי מה הילדה הזאת לבשה לבית הספר, ולמען האמת גם דעתכם לא כל כך משנה בעיניי. כי בואו נודה, בין אם היא הולכת עם כיסוי ראש ובין עם מכנסיים שנראות יותר כמו תחתונים, בכל מקרה תשפטו אותה. אז תורידו קצת מהלחץ, ותנו לה שנייה לחיות, היא כולה בת 12.

מודעות פרסומת

2 מחשבות על “והיום ב"עולם הבוקר": מה לעשות כשהבת שלך מסתובבת עם מכנסיים קצרים. מדי.

  1. צוהריים טובים, התחלתי לקורא את הבלוג שלך היום, ומאוד התרשמתי, בעודי משוטט בין המאמרים עד שגעתי למאמר זה והתאכזבתי קשות. בעיני את מביע כאן חוסר הבנה בערכים כמו חינוך וכבוד, את מקטינה את העיקר ומגדילה את הטפל. בעוד שאני מבינה את גישתך, אני חושבת שהיא שגויה אולם שגיה זו היננה נפוצה בקרב הקהל החילוני, שנושאים כמו צניעות וכבוד אינם בעלי קונסנזוס כללי.
    מצד אחד, בתור פמניסטיות, אנחנו תומכות במעמד האישה ושואפות להגיע למצב שיוויוני, ולכן לאור זאת את צודקת, ואסור שתהיה הגבלה או איסורים על הזכות של אישה על גופה. אם היא רוצה ללבוש תחתון ג'ינס- שתלבש.
    אולם
    ישנה התנגשות עם ערך נוסף- כבוד. איך הגענו למצב שבנות בגיל צעיר מרגישות את הצורך ללבוש בגדים חוספנים ( והתרוץ המקובל של "קיץ וחם בחוץ"- לא מקובל עלי). התדמית הזאת נוצרה מעולם התקשורת והמדיה (עולם שהפך את גופה של האישה לחפץ), עולם שעושה אבל רב למעמד האישה. את רוצה לדבר על בחירה חופשית? איפה הבחירה החופשית של נערה זו? היא מושפעת תודעתית מהתקשורת שמציפה אותה. בעיני אפילו אפשר להגיד שמערך הצניעות בבית ספר תורם יותר למאמץ הפמניסטי מאשר היכולת לחופש הביטוי של הילדה. אנחנו רוצות לגדל דור של נשים חופשיות וחזקות גם תודעתית וגם רגשית? נשעה זאת רק ע"י פיתוח הכבוד העצמי של הנערה, הכבוד העצמי שלה בתור אינדוידואל והכבוד שלה בתור אישה. אנחנו צריכות להנחיל לנערות ערכים, ואם ערכים אלו אינם באים מהבית אז אין סיבה שהם לא יגעו ממערכת הלימודית- הרי זאת התכלית הראשונית של בית ספר.
    אני גם לא מסכימה עם הנקודה האחרונה שהעלת- אז הנערה רק בת 12, בת 12 או בת 20, החינוך מתחיל מגיל צעיר. כפייה הייננה מושג טאבו שאנחנו מנסים להתרחק ממנה אך מערך הצניעות הנאכף בביתי ספר ציבורים בארץ הוא מהלך פרודקטיבי שנעשה (לפחות בעיני) בטעם טוב.
    בדבר אחד את צודקת, חשוב מאוד לדבר על הדרך שבא נעשה את המהלכים הללו, המסדרי צניעות שעליהם מסופר כאן מעבירים בי חלחלה, צריכים לפתח שיטה שעיקרו של השיטה היא בכך שהיא גורמת לבנות להבין את הסיבה מאחרוי ההתנהלות, למה לא להתלבש כך? מה אני משדרת? מה אני רוצה לשדר? הכול צריך להעשות בדרך העדינה ביותר, ללא מבוכה לשני הצדדים.
    אשמח להמשיך את דיון זה, ואת מוזמנת לפניות אלי בפייסבוק

  2. הי!
    בגדול אני מאד מסכימה עם רוב מה שכתבת ובטח על עניין המוסר הכפול הדי מחליא. ובכל זאת אני חושבת שזה גם לגיטימי שבית ספר יגדיר איזשהו קוד לבוש. בטח לא בצורה משפילה כזאת אבל אני חושבת שזה כן בסדר שבנות לא יבואו לבית ספר בתחתונים. הייתי שמחה אם זה היה משהו שאמהות שלהן אומרות להן בצורה עדינה אבל זה לא תמיד ככה. אני מודה שאני לא יודעת להסביר עד הסוף את הרציונל חוץ מהתחושה שלי דווקא כמדריכה שיש חשיבות בלהגדיר גבולות בתוך מוסד חינוכי. בין היתר דווקא כי אני רוצה שהחניכות שלי יצליחו לאהוב את עצמן ולבטא את עצמן לא בלהתפשט ולהיות נורא נורא מיניות. יכול להיות גם שההגדרה לא צריכה להיות תקנונית אלא מובנית על קשר בין מורות ותלמידות שמאפשר למורה (אישה) להגיד לתלמידה – "אל תבואי עם החולצה הזאת שוב. זה לא מתאים." אז אני קצת מבולבלת…

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s