ג'נג'י כהן, יוצרת הסדרה 'כתום זה השחור החדש', לא מפחדת ליצור פרובוקציות; סצינות מין מפורשות, בוטות ולא תמיד אסתטיות הן מנת חלקה של הסדרה החדשה שלה שיצאה ביוני שעבר; 'כתום זה השחור החדש' מספרת את סיפורה של פייפר צ'פמן (טיילור שילינג), אמריקאית לבנה מהמעמד הבינוני-גבוה שנכנסת לכלא נשים לתקופה של 15 חודשים על פשע שביצעה עשור קודם לכן- הברחת מזוודה מלאה בכסף מעסקת סמים. בבית הכלא היא פוגשת את בת זוגה לשעבר אלכס (לורה פרפון), אליה המזוודה הייתה שייכת, ומוצאת עצמה מתחבטת בשאלות לגבי עצמה, מיניותה והמשך חייה.
בראשונה, הנוכחות הנשית המובהקת לצד הדמויות המורכבות והיחסים האינטימיים ביניהן יוצרים סדרה עשירה במיוחד עם מסר פמיניסטי מובהק; לראשונה מזה הרבה יותר מדי זמן אנחנו עדים לשלל דמויות נשיות שונות ומגוונות המייצגות את החוויה הנשית, על כל סוגיה, גם מבלי שזו תהיה בהכרח קשורה לגברים או נעליים. בסדרה הזו, תאמינו או לא, נשים הן בנות אדם כשלעצמן. רדיקלי, אני יודעת. אבל יותר מתערובת האסטרוגן העשירה בסדרה, יש משהו בייצוג שנותנת כהן לאקטים מיניים שלכד את תשומת לבי והצליח לטעמי, כסוס טרויאני, להחדיר למסך הקטן נושא שהתקשורת הפופולרית בורחת ממנו כאש בשדה קוצים; לסביות (\ביסקסואליות\קוויר).
מתוך: כתום זה השחור החדש
אחד מן המקום היחידים בו תראו נשים מתגוששות זו עם זו הוא כנראה הפורנו, גן העדן של גברי העולם עם חיבור לרשת אינטרנט. בתרבות הפורנו, ז'אנר הלסביות הוא מן הפופולריים ביותר; שתי נשים או יותר, לרוב בלונדיניות דקיקות מותן, בתרגילים אקרובטיים מרשימים ומגוונים ובמופעים ווקאליים מרשימים אף יותר. המוחות שעומדים מאחורי המיצג הזה הם ברובם המוחלט גברים, וקהל היעד הוא, רגע אני אפתיע אתכם, גברים. השאלה שעולה פה היא בעצם למה? מתי ואיך התרבות המערבית הפכו שתי נשים למשהו שמדליק גברים?
אדריאן ריץ' טענה כי הקיום הלסבי "מהווה התקפה ישירה ועקיפה על הזכות הגברית לנגישות לנשים"; זאת אומרת, לסביות לטענתה מערערות את הגבר כשם שהן דוחקות אותו אל שולי המערכת, בכך שהן עצמאיות ממנו לחלוטין, אפילו ובמיוחד ברמה המינית. לדעתה, הצורך הגברי לשלוט מינית בנשים נובע "מהפחד שמא הנשים יהיו אדישות לחלוטין כלפיהן", כאשר תופעת הלסביות היא התוצר המזוקק של אדישות שכזו.
פה טמון ההיגיון בהפיכת הפורנו הלסבי לכזה שמיועד לגברים; על מנת להפוך את האקט הלסבי מכזה המאיים על מעמדו של הגבר, תרבות הפורנו הפטריארכלית יצרה דימוי עקום של לסביות והפכה אותו לכזה המוכפף לגבר. כלומר, מאקט שנובע מחוזק ובטחון, הפכו יוצרי הפורנו את הלסביות לכזאת שעצם קיומה הוא למען הנאתו של הגבר הצופה והופך את אותן הנשים לאובייקט המשחק בפניו. ההנאה הגברית מפורנו לסבי נטמעה בחברה שלנו ומשורשה היא חוויה סדיסטית המשמרת את עליונות הגבר על האישה, כשם שלמרות שזהו אקט שלגבר אין חלק בו, הוא הפך עצמו למביט מן הצד ומכאן לשולט בו.
ג'נג'י כהן (צילום מאת כריסטינה בומפרי, סטאר פיקס)
אבל ב'כתום זה השחור החדש' מצטיירת תמונה מעט שונה; האקטים הלסביים המוצגים בו הם לא בהכרח פורנוגרפיים, רוב הנשים המופיעות בסדרה הן לא מודל הסקסיות, והכי חשוב- כשהן יחד, הן יחד אך ורק משום דחף פנימי. אפילו הגברים שצופים בסדרה לא בהכרח ימצאו את סצנות הסקס בה מי יודע מה סקסיות; פשוט כי הן לא נועדו להיות כאלה. כהן ניסתה ליצור סדרה בה אחד הנושאים המרכזיים בה היא מיניות, והיא הצליחה לעשות זאת בצורה ישירה ובוטה גם מבלי שנחשוד שהציצים שמופיעים בה נועדו אך ורק לשם הרייטינג. חמישים גוונים של אפור? לא על מסך הטלוויזיה שלי.
לא צריך להיות לסבית, בי או קוויר כדי להבין את החשיבות של ייצוגן בתקשורת, ובסוד אני אגיד לכן, לא צריך להיות כל אלה כדי להיות פמיניסטית (סורי אדריאן, אבל היי, אותי עדיין לא העיפו מהתנועה הפמיניסטית). מה שכן, חשוב לזכור שחלק משחרור מגדרי טמון בשחרור ממודלים מגבילים של מיניות. אז יותר לסביות על המסכים? שמעו, זה טוב לכולנו. ויום מן הימים, כשנהיה משוחררות ומשוחררים מעול הפטריארכיה, ניתן כיף נלהב לג'נגי כהן ונודה לה בחמימות על עוד צעד קטן שקירב אותנו בדרך לעולם טוב יותר, והיא תחייך אלינו, ונשיר כולנו "קומבייה" מסביב למדורה אקראית.
_g.jpg)
_g.jpg)
מונולוגים מהשחלה 